למה אני חייב לרצות את כולם
למה צריך שיהיה לי אכפת
למה צריך שאהיה אנושי
למה צריך שאדאג
למה צריך שאוהב
למה צריך שאשנא
למה צריך שתהיה לי תהיה
למה צריך שהם ישימו לב
למה צריך להיראות
למה צריך לנשום
למה צריך לאכול
למה צריך לסבול
למה צריך לשאול
למה צריך להסביר עוד ועוד
למה כולם דוחפים את האף למקומות בהם הם לא רצויים
למה אנשים לא מבינים סימנים
למה הם פוגעים
למה הם דורכים
למה הם סוטרים
למה הם מכים
למה הם זורקים מילים לאוויר
אולי די?
מספיק.
אני רוצה שקט מוחלט
חושך מוחלט
בלי להרגיש
בלי לנשום
בלי להיות תלוי באף אחד
בשום דבר
בשום כלום
אני רוצה להיות רחוק מכאן
קחו אותי למקום אחר
מקום שבו לא ארגיש דבר
מקום שבו לא ארגיש את הכאב בוער בעצמות שלי
ואת הריאות עולות באש
את הגרון שורף
את הגוף מתכווץ
עוד מילה לאוסף האשליות
"כן"
"לא"
"אני מבטיח"
"אני לא משקר"
"אני בסדר"
אני רוצה לעצום את העיניים
לילה אחד
בלי לדאוג שהשמש תזרח מחוץ לחלון
בלי לדאוג שאקום למציאות שתשבור אותי מחדש
שתבחן אותי
ואלפי עיניים ינעצו בי מבטים
וכולם יקוו שאצליח להחזיק מעמד
בלי שאתפרק
בלי שיכאב עוד
רק לחלום בלי סוף
לא לחשוב על המחר
לחשוב על ההווה
על האשליות שבהן אני שקוע
רק לאהוב את מה שאני הוזה
בלי שיפרצו דרך החומות האלה
ובכח ינסו להשיב אותי למציאות
המציאות לא שווה שפיות
המציאות מוציאה ממני חיה רעה
לפעמים אין ברירה
אני צריך לקחת נשימה עמוקה
אבל זה כבר נמאס
אני מוותר
וממתי לא אכפת לי
שהבלוג שלי יראה יפה
שימשוך קוראים
ממתי השתניתי כל כך
ממתי התחלתי לפרוק
בלי לתת דין וחשבון
ומתי אני אפסיק לבכות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
